"אבא, די! זה חורבן שזקני ירושלים לא זוכרים כמותו" • אלפים במסע הלוויה

אלפים, ובראשם אדמו"רים, רבנים, ראשי ישיבות ואישי ציבור, צועדים במסע הלוויתם של שבעת בני משפחות ברנשטיין-גוטשטיין, אחר שיירת רכבי ה'חברא קדישא' • החתן דוד צבי גוטשטיין טרם יודע על האסון • איזור הלוויה נחסם לתנועה והחנויות נסגרו • תמונות

יקי אדמקר, בחדרי חרדים
תאריך: 06/08/2010 12:14:00

אלפים השתתפו במסע הלוויתם של שבעת בני משפחות ברנשטיין-גוטשטיין שיצאה מרחבת בית המדרש של קרלין-סטולין ברחוב ילין אבינועם בירושלים, אל הר המנוחות. האזור כולו נחסם על ידי המשטרה. בהלוויה משתתפים אדמו"רים, רבנים, ראשי ישיבות ואישי ציבור רבים.

את ההספד המשפחתי היחיד נשא דוד המשפחה, הרב יוחנן ברנשטיין, שזעק וקרע את רקיעי השמיים, תוך שהוא כואב על בני משפחתו שהלכו לעולמם בעקבות התאונה הטראגית. "אבא, די!, רק לפני שבועיים בכינו על חורבן ירושלים ועכשיו אנחנו ממשיכים לבכות על חורבן נוסף, שזקני ירושלים לא זוכרים כמותו", זעק.

אחד ממשתפי ההלוויה, התעלף כתוצאה מהחום. אחד האנשים המשתתפים בלוויה שאל: "האם הוא מהמשפחה?" ומישהו השיב לו: "אין משפחה. כולנו פה המשפחה". ונהג אחד האמבולנסים של ה'חברא קדישא', שתמיד שותקים אמר: "אפילו אנחנו בחברא קדישא לא ראינו דבר כזה מחריד מעולם".

"אין מי שיגיד עליהם קדיש, אי אפשר לעכל אירוע טראגי שכזה", אומרים האבלים על המשפחה. "מדובר באחד מהאסונות הגדולים שידעה חסידות קרלין", אומר חסיד קרלין-סטולין המכיר את המשפחה

 

* * *

בינות לרחובותיה המדממים של שכונת מאה שערים, ראינו את מגילת איכה קמה וגם ניצבה אל מול עיננו. הלכנו ללוויה וליקטנו דמעות, דמעות של יהודים שאינם יודעים כיצד לעכל את רוע הגזירה; דמעות של אנשים שלא הכירו את משפחת ברנשטיין.

מבני משפחת ברנשטיין, איש לא בכה - כולם עלו בסערה השמיימה. ממשפחת ברנשטיין נותרו רק התמונות. והדמעות. והזיכרונות. והעצב הגדול, הנורא, שאין לו סוף, שאין לו קצבה. בכי קולקטיבי אחד וגדול, נהר עצום של דמעות רותחות.

שבעה קברים נכרו בזה אחר זה. שבעה אמבולנסים של חברה קדישא נסעו בטור עורפי, ופצעו את הלבבות. אלפי זוגות עיניים נפוחות מדמעה עקבו אחר המיטות, והרכבים הכחולים, והקברים הפעורים, והאובדן הגדול, והאסון שאין לו קץ.

כולם שתקו, נותרו הלומים ואילמים.

איה הקינה שתוכל לבטא את הרגשות?! היכן הוא הסופר שיוכל להעלות תיאור על נטפי דם של פעוט בן שנתיים שלא טעם טעם חטא? היכן הדפים שיוכלו להכיל צער של סבא שאיבד שבעה מיקיריו, שאיבד בבת אחת את בנו, כלתו, ארבעת נכדיו ונינו?! איפה היא הנחמה שתרפא את השבר ואת החורבן שהומט על אברך צעיר שאיבד בבת אחת את אשתו, בנו ותינוק שעוד לא בא לאוויר העולם – והוא מאושפז בבית החולים?!

רק הקב"ה יכול. רק הוא, מסובב הסיבות, שמאיתו לא ייצאו הרעות, יוכל למצוא מזור ולהמציא מרפא לשואה הפרטית שניחתה על משפחה בישראל.

הציבור החרדי בפרט והעם היהודי בכלל עבר היום אסון עצום. תחושת האובדן על המשפחה שהוכחדה כליל, ממלאת את הלב, ואינה מניחה. חותכת בבשר החי, קורעת את הלב לחתיכות קטנות. התמונות של נערי החמד, של האב בעל החסד, ושל אשת החייל שגידלה את ילדיה, ילוו אותנו חודשים ארוכים. נמאן להינחם

ההכרזה על ההלווייה