ילד שאינו יודע לקרוא

ילד שאינו יודע לקרוא, הוא ילד שסובל 24 שעות, 7 ימים בשבוע ו365 ימים בשנה, קשה לתאר וקשה להבין את נפשו השסועה והפצועה של ילד הסובל מקשיי קריאה ו/או דיסלקציה, ילד כזה הוא ילד שעובר מדורי גיהנום על כל צעד ושעל.

לפי מחקרים שנעשו בעולם נדהמו לראות שרוב הנערים הנושרים מכל סוגי המסגרות הם ילדים ונערים הסובלים מקשיי קריאה ודיסקלציה. מכיון שבעיה זו היא מפתח הבעיות. בעיה זו מובילה את הילד / הנער לבריחה מכל המסגרות. היא שוברת את רוחו ואת בטחונו העצמי ומרחיקה אותו מהחברה, וכך הוא הולך מדחי אל דחי  עד שעלול למצוא את עצמו חלילה במקומות שלא חלם עליהם.

במכונינו עברו כבר במשך שלושים השנה האחרונות המון ילדים עם כל סוגי הבעיות בקריאה, הילדים היו בעייתיים מכף רגל ועד ראש. ריכוז, היפר אקטביות, ועוד בעיות נלוות. ההורים היו מיואשים מכל כך הרבה בעיות שצצו כל הזמן. ניסו את כל המומחים והפסיכולוגים, אך ללא הועיל. ומה נדהמו לראות שאחרי תקופה של לימוד כאן במכון יצאו הילדים ללא היכר. בוגרים, מרוכזים. שאננים ושמחים.

השאלה שנשאלת היא: מה באמת קורה עם ילד שאינו יודע לקרוא?

ובכן, התשובה היא פשוטה:

לשם הבנת הענין בואו ניכנס למוחו של התינוק הזעיר שכולם שמחים בו כל כך, הוא משעשע את כולם במשחקיו והתפתחויותיו. כך הוא נכנס לגן ומשחק עם כולם. העולם נראה לו מבריק ומשעשע וצופן לו - לכאורה - עתיד מזהיר ביותר.

הזוהר נמשך עד שלב הקריאה. הילדים האחרים בגן ובביה"ס מתחילים לעמול על האותיות, אך הוא משום מה אינו מסוגל להבין על מה מדובר. האותיות קופצות לו וכאילו להכעיס הם מוציאים לו לשון ארוכה ולוחשים לו סוד: אנחנו לא חברים.

קשה לתאר את האכזבה וחוסר האימון המוחלט המשתלט על הילד הרך. כל הילדים ממשיכים בהתלהבות בניקוד, קריאת משפטים וקריאה מתוך ספר והוא עדיין תקוע באותיות. הוא לא מסוגל להבדיל בין מם סופית לסמך. הג' והנ' משגעים אותו כ עם נקודה וכ בלי נקודה. הוא מסובך בצורה מאוד קשה. וכמובן ילד רך כזה שעדיין אינו יודע להסתדר עם סיבוכים רק הולך ומסתבך, מתחיל לאבד את שפיותו וגולש במדרון כלפי מטה.

ההורים המסכנים לא יודעים מה לעשות. מנסים מומחים, פסיכולוגים, מרכוז ראיה, היפר אקטיביות וכו' וכו'. אך הסיבה הפשוטה אינה מונחת על השולחן במלא הדרה. פשוט מאוד, הילד מתוסכל, אין לו חברה, כי הוא מפגר אחרי כולם. (הוא לא יכול ללכת למכולת כי הוא לא יודע לקרוא "גבינה 5%). הוא משתולל מחוסר ידע ונסיון. והמצב רק יותר ויותר גרוע.

לפעמים מגיעים אלינו הורים אשר חושבים שבאמת אין מה לעשות עם הילד אלא להכניס אותו למסגרת של חינוך מיוחד ולתת לו תרופות מתרופות שונות הגורמים נזק רב לילד ולסביבה. ובלית ברירה הם מכניסים אותו כמפלט אחרון אלינו למכון.

בחסדי שמים זכינו להציל מאות ילדים כאלה שהיו על סף שבירה. עמלנו עליהם שעות וימים. עברנו איתם ימים קשים כשהיאוש מנסה להתגבר עליהם ועלינו. אך ב"ה העמל וההקשעה הניבו פירות חיוביים וההורים התחילו פתאום לראות ילד אחר שלא הכירו. ילד חינני, מחייך וממושמע, יוצא לרחוב וקורא מודעות ושלטי חוצות. אח! כמה הוא מרגיש טוב, כמה העולם מחייך אליו.